פסק-דין בתיק ע"פ 40420/07

1.      שלושה ערעורים שעניינים אחד, שעיקרו הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, ביחד עם תקנה 169(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.      בכל אחד מן הערעורים העלו המערערים שאלות הנוגעות לבדיקת השכרות, באמצעות מכשיר בדיקה מסוג "ינשוף", אמינות המכשיר, כיולו ואישור על ידי השרים שנקבעו בחוק, וכן שאלות הנוגעות לנסיבות עריכת הבדיקה. בעניינים אלה טענו שלושת המערערים זהות או דומות. השוני הוא בנסיבות ההרשעה ובעונש שהושת על ידי כל אחד מהמערערים.

אי-לכך, אתייחס, בקצירת האומר, להכרעת הדין ולגזר הדין בעניינו של כל אחד מהמערערים בנפרד, ואחרי כן אדון בשאלות הכלליות שהעלה בא-כוח המערערים, והנוגעות לכולם כאחד.

הכרעות הדין וגזרי הדין

3.      המערער עופר שלם - הואשם בנהיגת רכב,­­­ ביום 26.8.2006, סמוך לשעה 04:15 בהיותו שיכור. המערער עוכב לבדיקה על ידי רס"ל אלקין (השוטר) שערך למערער "בדיקת מאפיינים" שכללה "מבחן התנהגות", עקב חשדות לשכרות, ובין שאר הבדיקות: יציבות עמידה, הליכה ישר בקו (דמיוני), נגיעת אצבע יד ימין באף תוך עצימת עיניים, ריח אלכוהול מהפה, הופעה והתנהגות.

בתחילת המפגש, השיב המערער לשאלת השוטר, כי הוא שתה כוס של "וודקה ורד-בול", כחצי שעה לפני העיכוב.

אחר בדיקת המאפיינים, כאמור, ערך השוטר בדיקת נשיפה בינשוף שהראתה רמת אלכוהול של 555 מיקרוגרם בליטר של אויר נשוף (ת/4)

לאחר שהתקיים משפט הוכחות, שבו הוגשו ראיות, ובין היתר: דו"ח המאפיינים, תוצאות הבדיקה של המכשיר (ת/3), דו"ח פעולה (ת/2), בדיקת כיול של המכשיר (ת/5), דו"ח על הפעלת המכשיר (ת/6) וזכרון דברים על הבדיקה (ת/7).  המערער לא ראה להעיד, הגם שהוסברה לו המשמעות של אי-מתן עדות על ידי נאשם בעבירה.

4.      בסיכומיו העלה בא כוח המערער טענות שנשנו גם בערעוריהם האחרים, ועיקריהם, כאמור, אלה:

כיול מכשיר הבדיקה, מקום הכיול ודרך הבדיקה, העדר הגדרה בדין של משקה משכר, אי-חוקיות בדיקת השכרות, אי-חוקיות בדיקת המאפיינים, פגיעה בזכויות יסוד של עיכוב נוהג רכב לצורך עריכת בדיקה, אי-זיהוי המערער על ידי עדי התביעה כמי שנהג ברכב, ועוד כהנה וכהנה טענות, למכביר.

בסופו של ההליך, הרשיע בית המשפט (כבוד השופט א' טננבוים) את המערער בנהיגה בשכרות ודן אותו לפסילה בפועל מהחזיק ברשיון נהיגה ל-3 שנים בניכוי חודש של פסילה מנהלית, ותוך הפעלה, בחופף, של פסילה בפועל ל-3 חודשים בגין הרשעה קודמת, קנס- 1,000 ש"ח ומאסר על תנאי ל-14 ימים למשך שלוש שנים.

5.      בעניינו של עופר שלם פתח בית המשפט קמא בקביעה כללית כהאי לשנא:

" הגעתי למסקנה, כי התנהלות הרשויות איננה כפי שהיתה צריכה להיות ונפלו בה פגמים - פגמים שהם בעיקר תוצאה של תקנות לקויות. אולם, אלו לבדם אינם מספיקים כדי לבטל ולאיין את הבדיקות, ועל כן התוצאה הסופית היא שהחלטתי להרשיע את הנאשם בנהיגה בשכרות (סעיף 2 להכרעת הדין)".

6.      המערער אסף כנען - הורשע על פי הודייתו בנהיגה בשכרות, אחר שנמצאה בבדיקתו במכשיר ינשוף רמת אלכוהול של 665 מיקרוגרם בליטר אויר. בית המשפט קמא (כבוד השופט אביטל חן) דן אותו  לפסילה בפועל של רשיון הנהיגה ל-24 חודשים, לפסילה על תנאי של 12 חודשים למשך שנתיים ולקנס - 1,000 ש"ח.

7.      המערער קובי צומי - הורשע אף הוא,על פי הודייתו בנהיגה בשכרות ובית המשפט קמא (כבוד השופט א' טננבוים) גזר עליו 18 חודשים פסילה בפועל של רשיון נהיגה, בניכוי חודש פסילה מנהלית, מאסר על תנאי של 14 ימים, בגין נהיגה במשכרות במשך שנתיים וקנס - 1,000 ש"ח.

המערערים כנען וצומי

8.     כאמור, המערערים אסף כנען וקובי צומי הורשעו על פי הודייתם בעבירה של     נהיגה בשכרות. כתב האישום כלל את העובדה שהמערערים האלה נהגו כשבבדיקת אויר נשוף במכשיר הינשוף נמצאה רמת אלכוהול העולה פי כמה על הרמה המרבית המותרת. בעובדה זו הודו המערערים.

הלכה למעשה, הם חוזרים בהם, בגדר ערעורם, מהודייתם בבית משפט קמא, ומבקשים לכרוך את עניינם בעניינו של המערער שלם, שלא הודה בעובדות והתנהל בעניינו משפט הוכחות, הגם שהוא לא העיד במשפט זה, וניתן להסיק מאי-העדתו חיזוק לראיות התביעה.

שני המערערים האלה, מערבים מין בשאינו מינו, ומבקשים להתבסס על טענות כלליות, שצצו ועלו אחרי הודייתם והרשעתם ולאחר שנגזר דינם.

כפי שאמרתי בע"פ 40202/07 וע"פ 40230/07 בעניינו של שלמה יהודה (וראו רע"פ 5558/07 באותו עניין, לא פורסם), כי יש בכך משום "חכמה לאחר מעשה". בעניין שלמה יהודה  הנ"ל הורשע המערער על פי הודייתו, וביקש בערעור לחזור בו מן ההודיה, והעלה טענות כי בהרשעתו נפל פגם מחמת שבדיקת הנשיפה לא נעשתה במכשיר שכויל כדין, וכי המשכיר אף הוא לא אושר כדין.